מחוזי/ קבילותן כראיות של תכתובות מתיבות דוא"ל אישיות

שתי החלטות ניתנו לאחרונה בבתי משפט מחוזיים בשאלה האם ניתן להגיש תכתובות מתיבות דוא"ל אישיות כראיה בהליך משפטי. ההחלטה הראשונה (והמחמירה יותר לעניין הפגיעה בפרטיות) ניתנה בעניין חברת הבנייה רמט בע"מ. במסגרת תביעה כספית שהגישה רמט נגד נותן שירותים חיצוני ששכרה לניהול פרויקט, צירפה החברה תכתובות פרטיות של נותן השירותים. התכתובות הופקו מתוך תיבת אימייל אישית שהעמידה רמט לרשות נותן השירותים לצורך עבודתו, אשר התנהלה על גבי שרת החברה.

בית המשפט המחוזי קבע כי רמט הפרה את חוק הגנת הפרטיות בחדירתה ללא רשות וללא היתר מבית המשפט לתיבת הדוא"ל שהקצתה לנותן השירותים, כיוון שיכלה למצוא שם תכתובות פרטיות שאינן קשורות אליה. על פי בית המשפט, מסמכים ותכתובות שהופקו בדרך של חדירה לתיבת דוא"ל אישית פסולים מלשמש ראיה, גם אם הופקו באמצעות מחשב ושרת בבעלות החברה.

בית המשפט ציין שתי קביעות נוספות שעשויות להיות להן השלכות במקרים דומים בעתיד: ראשית, לעניין פגיעה בפרטיות, אין מקום לאבחנה בין יחסי עובד-מעביד לבין מקרה בו הצדדים הינם שותפים למיזם; שנית, העובדה שנותן השירותים התקשר עם רמט בהסכם כמנהל תאגיד ולא בכשרותו האישית אינה גורעת מזכותו לפרטיות כאדם.

>החלטה אחרת ניתנה בעניין יהב חמיאס. הרקע להחלטה זו הינו תביעה שהגישה יהב חמיאס נגד הבעלים והמנהל לשעבר של חברת ש. ברגר בע"מ (להלן – ברגר), אשר פעילותה נרכשה על ידי יהב חמיאס. על פי כתב התביעה, ברגר, שהועסק בחברה לאחר הרכישה, שימש בפועל כ"סוס טרויאני" תוך שהוא מעביר לקוחות והזדמנויות עסקיות למיזם משותף שלו ושל שותפו (שנתבע אף הוא בפרשה). כדי לבסס טענה זו, צירפה יהב לכתב התביעה עשרות הודעות דוא"ל מתיבת ה-gmail הפרטית של ברגר שנשארה פתוחה במחשב שעליו עבד במשרדי החברה. שותפו של ברגר הגיש בקשה לסעד זמני – להורות על פסילת תכתובות הדוא"ל כראיות, מכוח חוק האזנות סתר, חוק המחשבים וחוק הגנת הפרטיות.

בית המשפט דחה את הטענות וסירב לפסול את התכתובות. בית המשפט נימק את קביעתו בכך שעל אף שהתכתובות הופקו מתוך תיבת gmail, אין המדובר בחדירה למחשב אישי, אלא בכניסה לתיבה שהושארה פתוחה על שולחן העבודה במחשב המצוי בבעלות החברה ובמשרדיה. בית המשפט השווה בין מקרה זה לבין מקרה בו אדם משאיר תכתובות אישיות שלו מודפסות על שולחנו האישי בעבודה, כשהן נגישות לעיני כל.

על פי ההחלטה, יש להותיר את הדיון בשאלה האם התכתובות הושגו תוך פגיעה בפרטיות לשלב מאוחר יותר בהליך – ולא מיד לאחר הגשת כתב התביעה. בית המשפט הוסיף כי גם אם יתברר כי החברה השיגה את החומר תוך פגיעה בפרטיות, ייתכן שבית המשפט יתיר את צירופו מכוח ההגנות בחוק – למשל אם יתברר כי ברגר פגע בעסקיה. כמו כן, בשונה מעניין רמט, ציינה השופטת כי כיוון שחוק הגנת הפרטיות חל על יחיד בלבד, תאגידים אינם יכולים לתבוע בגין פגיעה בפרטיות.

(רע"א 53437-02-16 רמט בע"מ נ' רמי שמיר הנדסה אזרחית בע"מ ואח')

(ת"א 63160-11-15 חברת יהב חמיאס טכנולוגיות (1990) בע"מ נ' ברגר ואח')

The content of this article is intended to provide a general guide to the subject matter. Specialist advice should be sought about your specific circumstances.